🔖 חותמת דיו · ink-stampתיק מס׳ UbrNSrlKZJQ

תעודת שיעור · אמונה ומחשבה

שם שמגלה מהות

שיעור של הרב יהודה טאוב

נושא
השמות שנתן אדם הראשון לבעלי החיים, לאשתו ולעצמו – ומה כל שם מלמד על מהותו של הנקרא בו
פרקים
3
סעיפים
16
הוחתמו
0 / 16
▶ צפייה בשיעור המוקלט

פרק א׳🐾 אדם קורא שמות

סעיף 1.1

🏷️ לא סתם תווית

עיקר

אדם הראשון לא בחר שמות שרירותיים, אלא הבין את מהותו של כל בעל חיים וקרא לו שם שמבטא אותה.

בפרשת בראשית מסופר שהקדוש ברוך הוא הביא את כל בעלי החיים אל האדם: "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ". ה' ממנה את האדם לתפקיד: לקרוא שמות לכל בעלי החיים.

אפשר לחשוב שזה תפקיד פשוט, כמו שבכל שפה בוחרים מילה לכל חיה. באנגלית קוראים לכלב בשם אחד ולחתול בשם אחר, ואין בשמות האלה שום סוד. אבל בלשון הקודש זה לא כך.

אדם הראשון היה חכם מאוד, חכם מכל האדם. התפקיד שלו היה להבין איזו חכמה מונחת בכל בעל חיים: מה התכונה שלו, מה המיוחד בו. ואז קרא לו שם שמבטא את המהות הזאת.

השיעור הזה הוא כמה פנינים קלות ויפות על השמות האלה. כל שם הוא עולם קטן, והרב הזמין את השומעים להוסיף רעיונות משלהם – כי הרשימה ארוכה מאוד, ובכל שם אפשר לגלות עוד דבר.

סעיף 1.2

🐕 כלב – כולו לב

עיקר

הכלב נקרא כך כי הוא כולו לב: נאמנות ואהבה לבעליו.

נתחיל בשם המפורסם ביותר: כלב. למה נקרא שמו כלב? כי הוא "כולו לב". מה מיוחד בכלב, שאנשים כל כך אוהבים אותו? הוא מראה לבעליו אהבה ונאמנות. כשאתה מגיע הביתה, הוא שמח, נובח בהתלהבות, קופץ עליך.

הרב סיפר שבזמנו עלה רעיון לתת כלב לכל אדם זקן ובודד. לצערנו, יש זקנים שילדיהם כמעט אינם באים לבקר אותם. אין מי שיגיד להם שלום כשהם חוזרים הביתה, אין מי שישמח בהם. והרעיון היה: שלפחות יהיה יצור אחד בעולם שישמח כשהוא מגיע.

יש גם כלבים שמאמנים אותם ללוות אנשים חולים, שנוטים לשכוח את הדרך, והכלב מחזיר אותם הביתה. כלב טוב יודע לאהוב ולשמור.

מכאן רואים כמה האדם צריך שיאהבו אותו. זה צורך עמוק שנטע בו הבורא. ועוד דבר רואים: האדם גם אוהב לתת, להעניק למישהו שמכיר בזה ומחזיר אהבה.

סעיף 1.3

🧭 אדם אינו כלב

מן הצורך הזה לתת, הרב הגיע לנקודה עמוקה יותר. התורה מצווה "פְּרוּ וּרְבוּ", ודרכו הטבעית של האדם היא להעניק לילדיו, לגדל אותם ולשמוח בהם. כשאדם אינו זוכה לכך, או אינו רוצה בכך, לפעמים הוא מביא כלב כדי למלא את הצורך לתת.

לצערנו יש רבים שבמקום עוד ילד מגדלים עוד כלב. יש מי שאפילו שואלים בגלוי: מה עדיף, ילד או כלב? מה ההבדל? והתשובה היא שמי שאינו מבין שהאדם הוא יצור אלוקי, שיש לו תפקיד בעולם, באמת לא יבין מה ההבדל.

אבל מי שמבין, יודע: הילד לומד תורה, מקיים מצוות, ממשיך את השרשרת. הכלב יכול להיות כולו לב, אבל אין לו נשמה של אדם ואין לו תפקיד כמו של אדם.

כך שם אחד קטן, "כלב", מוביל אותנו לשאלה גדולה: מה המקום של האדם בבריאה, ובשביל מה נברא.

סעיף 1.4

🐈 חתול – המחתל

עיקר

החתול נקרא כך כי הוא מחתל ומכסה את הפסולת שלו – בעל חיים צנוע.

ומה עם החתול? הרב העיר שברחובות אין בעיה עם חתולים מן הסוג שיש עם כלבים. הבעיה הגדולה ברחובות היא הלכלוך שמשאירים הכלבים, וערים שלמות נאבקות בזה. עם חתולים אין בעיה כזאת. למה?

כי החתול תמיד דואג לכסות. אחרי שהוא עושה את צרכיו, הוא מחפש מקום מתאים ומכסה את הפסולת. ולכן נקרא שמו חתול – מלשון "מחתל", שמכסה ועוטף.

ויש עוד דבר שמראה על הצניעות של החתול. כמעט אף פעם לא רואים סתם גופה של חתול ברחוב, למרות שחתולים אינם חיים שנים רבות. רואים חתול מת בעיקר כשנדרס. כשהחתול מרגיש שהוא הולך למות, הוא הולך למקום צנוע ונסתר, שלא יפריע לאף אחד.

יש כאן לימוד גם לנו: יש בבריאה בעל חיים שמלמד אותנו צניעות ודרך ארץ – לא להשאיר את הלכלוך שלנו לאחרים, ולדעת להיות בצד ולא במרכז.

סעיף 1.5

🐪 גמל ונמר

עיקר

הגמל מסוגל להיגמל מן המים זמן רב, והנמר נקרא על שם מראהו המנומר.

למה נקרא שמו גמל? מי שהולך במדבר הולך עם גמלים. למה דווקא גמלים ולא חמורים? כי לגמל נותנים לשתות לפני שיוצאים לדרך, והשתייה הזאת מספיקה לו לזמן ארוך מאוד, ימים רבים. אין עוד בעל חיים שמסוגל לזה.

כלומר, הגמל מסוגל "להיגמל" מן המים – להחזיק מעמד בלי שתייה במשך תקופה ארוכה. ולכן נקרא שמו גמל.

ומה עם הנמר? כאן השם בא ממראהו. לנמר יש כתמים, צבעים רבים על עורו, כלומר הוא "מנומר". אדם הראשון ראה את בעל החיים, וקרא לו לפי מה שראה.

כך רואים שהשמות מבוססים לפעמים על תכונה פנימית, כמו הכלב והגמל, ולפעמים על מראה חיצוני, כמו הנמר. אבל תמיד השם אומר משהו אמיתי על הנקרא בו, ואינו מילה ריקה.

סעיף 1.6

🫏 חמור – חומר

עיקר

החמור שקוע כולו בחומר: הוא מכיר את האבוס, אבל לא את מי שממלא אותו.

למה נקרא החמור חמור? כי אין דבר חומרי כמו החמור. ומכאן מובן פסוק מפורסם בישעיהו: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".

השור אינו יודע הרבה, אבל הוא מכיר את בעליו. הוא יודע מי מביא לו את האוכל. כך רוב בעלי החיים: אפילו חתול שנתת לו פעם חלב, זוכר אותך ובא אליך.

החמור – לא. הוא שקוע כל כך בחומר, שהוא מכיר רק דבר אחד: את האבוס. הוא יודע שזה המקום שממנו הוא אוכל. מי הביא את האוכל, איך הגיע – הוא אינו יודע ואינו מתעניין. הוא שקוע שם, בתוך האבוס.

והנביא צועק בשם ה': ישראל, איך אינכם מתבוננים? מי עוזר לכם, מי הביא אתכם אל הארץ, מי נותן לכם את כל השפע? אל תהיו כמו החמור, שמכיר רק את האבוס. תסתכלו מי ממלא אותו.

סעיף 1.7

🐸 אריה וצפרדע

עיקר

האריה נקרא על שם היראה שהוא מטיל, והצפרדע – "ציפור דעה".

למה נקרא האריה אריה? מלשון יראה. כשאריה שואג, מי לא ירא? הוא מטיל פחד על כל מי שרואה אותו. וכך אומר הנביא: "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא".

ולמה נקראת הצפרדע צפרדע? הרב הביא פירוש מעניין: "ציפור דעה". מובא שהציפורים יודעות היכן יש מים לפי הקרקור של הצפרדעים. הן שומעות את הקול, ויודעות שבמקום הזה יש מים. כלומר, הצפרדע נותנת דעה לציפור.

הרב אמר בגלוי שלא בדק את הדבר מבחינה מדעית, ומי שיודע על כך יותר יוכל לבדוק. אבל הרעיון יפה: יש בעל חיים שכל כולו כמעט שירות לאחר, נותן לו ידיעה שהוא צריך לה כדי לחיות.

ובכל השמות האלה רואים דבר אחד: הבריאה כולה מלאה חכמה. כל יצור, אפילו הקטן ביותר, נברא עם תכונה מיוחדת, ומי שמתבונן בו לומד עליה.

סעיף 1.8

🐜 נמלה – שמלה את הגרעין

עיקר

הנמלה חותכת כל גרעין שהיא אוגרת, כדי שלא יצמח בבור שלה.

ויש שם שהוא פלא של הבריאה: נמלה. הנמלה אוספת במשך כל חודשי הקיץ המון גרעינים ותבואה. כולנו ראינו אותן רצות ומובילות גרגרים. והיא מכניסה אותם לבורות באדמה.

עכשיו חשבו: אם תיקח גרעינים רבים ותשים אותם בבור באדמה, ואחר כך ירד גשם – מה יקרה? על פי הטבע יצמח שם צמח. אבל אצל הנמלים, הגרעינים נשארים כמו שהם. הבוץ והלחות מגיעים גם לשם, ובכל זאת שום דבר לא נובט.

התשובה, כך הביא הרב, מדהימה: הנמלה חותכת כל גרעין שהיא לוקחת, עושה בו חור, ורק אחר כך מכניסה אותו לבור. וגרעין שאינו שלם אינו יכול לצמוח.

ולכן נקראת נמלה – מלשון "מל", חותך. היא מלה את הגרעין לפני שהיא מאחסנת אותו. מי לימד אותה את זה? הבורא כך ברא אותה. ואדם הראשון, שהבין את מהותה, קרא לה בשם שמבטא בדיוק את מעשיה.

פרק ב׳💞 אישה וחוה

סעיף 2.1

💞 "לזאת ייקרא אישה"

עיקר

איש ואישה – אם זכו, שכינה ביניהם; לא זכו, אש אוכלתם.

אחרי בעלי החיים, אדם הראשון קורא שם לאשתו. בתחילה הוא אומר: "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת". את חלק ממני, נוצרת ממני.

וחז"ל דרשו מזה יסוד גדול. איש ואישה – יש בשניהם את האותיות "אש". באיש יש גם יו"ד, ובאישה יש גם ה"א, ויחד הן יוצרות את שם ה'. אם זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – נשאר רק "אש" ו"אש", ואש אוכלתם.

כלומר, בטבעם, שני בני אדם שונים אינם אמורים להסתדר זה עם זה בקלות. זה לא דבר קל. הרב ציין שבעולם שיעור הגירושין גבוה מאוד, ובמקומות מסוימים רוב הזוגות אינם מצליחים להמשיך לחיות יחד.

אבל כשזוכים ומשרים שכינה בבית – יו"ד באיש וה"א באישה – אז שורים ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות. הבית נעשה מקום שבו ה' נמצא.

סעיף 2.2

⚠️ "האישה אשר נתת עמדי"

עיקר

חטאו הגדול של אדם הראשון היה שלא הודה, ואף כפר בטובה שעשה לו ה'.

אבל אז בא החטא. האישה נותנת לאדם מן העץ, והוא אוכל. אדם הראשון עובר משבר עמוק, והוא כועס עליה מאוד.

וכשה' שואל אותו: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?" – הוא עונה: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל".

חז"ל רואים כאן חטא נוסף. אדם יכול היה לתקן את המצב. אילו הודה באשמתו, אולי היה ה' מוחל לו. אבל לא רק שלא הודה – הוא האשים כביכול את ה': אתה נתת לי אותה. נתת לי דבר לא טוב, והיא החטיאה אותי.

חז"ל כעסו מאוד על הדברים האלה, ואמרו שאדם הראשון היה כפוי טובה. ה' נתן לו מתנה נפלאה, והוא הפך אותה לטענה. ולכן נענש בחומרה: לא רק שלא הכיר בטובה, אלא כפר בה.

סעיף 2.3

💍 שבעה ימים של הודיה

עיקר

כדי לתקן את כפיות הטובה, תיקנו חז"ל שבע ברכות שבעה ימים על בריאת האישה.

חז"ל ראו בזה ערך עליון, עד כדי כך שתיקנו דבר שכמעט אין לו אח ורע ביהדות כולה. כל אדם שמתחתן עושה עסק גדול מאוד מהכרת הטוב לה': מברכים שבע ברכות של הודיה.

מברכים "שהכל ברא לכבודו", מברכים "יוצר האדם", מברכים על כך שה' ברא את האדם בצלמו ובנה ממנו בניין עדי עד. ולא רק ביום אחד – שבעה ימים שלמים קבעו חז"ל שמברכים את ה' על המציאות הנפלאה שברא אישה בעולם.

זה התיקון של החטא הראשון. אדם הראשון אמר "האישה אשר נתת עמדי" בתלונה. וכל חתן מאז אומר את ההפך: ברוך אתה ה' על המתנה שנתת לי.

ומכאן לימוד לכל בית: לא לראות את בן הזוג כמובן מאליו, ובוודאי לא כמקור לטענות, אלא כמתנה מה' שעליה צריך להודות שוב ושוב.

סעיף 2.4

🌳 "בגן עדן מקדם"

עיקר

מברכים את הזוג שיזכה לניצוץ מגן העדן שנברא לפני העולם.

בשבע הברכות אומרים: "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם". מה פירוש "מקדם"? רש"י בתורה מסביר שגן עדן היה בצד מזרח. אבל קשה: למה כל חתן צריך לשמוע באיזה כיוון היה גן עדן?

יש פירוש אחר, שמובא כבר בגמרא ובתרגום: "מקדם" – כלומר, גן עדן נברא קודם שנברא העולם. יש כמה דברים שקדמו לעולם, ואחד מהם הוא גן עדן.

למה זה חשוב? העולם הזה הוא עולם גשמי, מוגבל בזמן ובמקום. אין בו אפשרות להיות רוחני לגמרי. אבל גן עדן היה יצירה אלוקית שאין לה גבולות, ולכן נברא לפני העולם הגשמי.

והשפת אמת מסביר: ברור שאנחנו חיים בעולם הזה. אבל לפעמים יכול להגיע ניצוץ אלוקי, ניצוץ מגן עדן, ולזרוח על האדם גם כאן. וזה מה שמבקשים לזוג: שתהיה להם שמחה כזאת, שירגישו בה קצת מגן העדן שנברא לפני העולם.

סעיף 2.5

🌸 שם חדש – חוה

עיקר

אדם הראשון עשה תשובה בכך שקרא לאשתו על שם המעלה הטובה שבה.

אחרי החטא גורש האדם מגן עדן, וחרב מתהפכת שומרת על הדרך. ואז הוא עושה מעשה של תשובה. הוא משנה את שם אשתו: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי".

מה הכוונה? הרב הסביר שזו דרכו של אדם עד היום: קל לו מאוד לצעוק, לכעוס, להתעצבן על השני, ולשמור בלב את כל מה שעשה לו. אבל כשצריך להמשיך לחיות יחד, הכעס הזה אינו תורם לאף אחד.

אדם הראשון ידע שיש לו פצע, משבר אמיתי. והוא החליט שמהיום יעמוד לנגד עיניו הדבר הטוב שבה. מה הטוב? ממנה יבוא כל העולם כולו. היא אם כל חי. ולכן, בכל פעם שיקרא לה בשמה, לא ייזכר בכל מה שקרה, אלא במעלתה.

זו תשובה קטנה, אבל עמוקה: לבחור לראות את הטוב, ולקרוא לאדם על שם המעלה שלו ולא על שם הטעות שלו.

סעיף 2.6

🧥 כותנות שתפר ה'

עיקר

ה' התנהג עם אדם מידה כנגד מידה: כמו שחיפש טוב באשתו, חיפש ה' טוב בו.

מיד אחרי שינוי השם מופיע פסוק מעניין: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". ה' בעצמו עושה להם בגדים ומלביש אותם.

צריך לדמיין מה הרגיש אדם הראשון באותה שעה. הוא הרגיש נזוף מאוד. הוא חשב שה' כועס עליו, שהקשר ביניהם נותק. ואז ה' בא ומלביש אותו בעצמו. מובא שהכותנות האלה היו מיוחדות מאוד, ובעלי החיים פחדו מפני מי שלבש אותן.

מה זה עשה לאדם? הוא הרגיש: ה' עדיין איתי. לא זרק אותי. עדיין אכפת לו ממני, הוא דואג לי ושומר עליי. אני עדיין אהוב וחשוב בעיניו.

ולמה עשה זאת ה'? מידה כנגד מידה. רגע לפני כן, אדם במקום לצעוק על אשתו חיפש את המעלה שבה. וה' התנהג איתו באותה מידה: חיפש את המעלה שבו, קירב אותו והלביש אותו. מי שמחפש את הטוב בשני, ה' מחפש את הטוב בו.

פרק ג׳🌱 למה נקרא אדם

סעיף 3.1

🌱 כולם נבראו מן האדמה

עיקר

השאלה: אם כל היצורים נבראו מן האדמה, למה דווקא האדם נקרא על שמה?

ולבסוף – השם שה' קורא לאדם עצמו: אדם, מלשון אדמה. כאן שואלים המפרשים שאלה פשוטה: למה דווקא הוא נקרא על שם האדמה? הרי גם החתול, הפיל וכל בעלי החיים נבראו מן האדמה.

הרב הסביר את הקושיה במשל. אם תלמיד אשכנזי מגיע לבית ספר שכל תלמידיו ספרדים, יקראו לו "האשכנזי". למה? כי הוא היחיד. אבל אם הוא נמצא בין אשכנזים, איש לא יקרא לו כך. קוראים לאדם על שם תכונה רק כאשר היא מבדילה אותו מכל השאר.

אם כן, אם כל היצורים נבראו מן האדמה, מה מיוחד באדם שנקרא על שמה? היה מתאים יותר לקרוא לו בשם שמבדיל אותו מבעלי החיים, ולא בשם שמשותף לכולם.

את השאלה הזאת שואל הספורנו, והתשובה שלו משנה את כל הדרך שבה אנו מסתכלים על האדם.

סעיף 3.2

✨ חצי מלאך, חצי אדמה

עיקר

האדם אינו נמדד מול בעלי החיים אלא מול המלאכים – ובינם הוא היחיד שיש בו אדמה.

הספורנו אומר: יש לנו טעות. אל תשווה את האדם לבעלי החיים, כאילו כולם מן האדמה וגם הוא. האדם הוא יצור אלוקי. הוא שייך לעולם המלאכים – יש שרפים, חיות ואופנים, ויש אדם. יש בו נשמה, חלק אלוקה ממעל.

בין המלאכים, הוא היחיד שיש בו גם אדמה. הם רוחניים לגמרי, והוא שילוב של עליונים ותחתונים. ולכן נקרא אדם: כמו התלמיד היחיד בין כולם, הוא נקרא על שם מה שמבדיל אותו מקבוצתו – מקבוצת המלאכים.

זה מרומם מאוד. האדם יכול להגיע לדרגות נפלאות בהכרת ה'. הוא אינו בעל חיים משוכלל, אלא חצי מלאך שירד לעולם עם גוף.

אבל יש בזה גם אחריות. לצערנו, יש בני אדם שחיים כמו בעלי חיים, ואין הבדל גדול בין חייהם לחיי הפרה והסוס. הם לא זכו להגיע. וצריך האדם לזכות שהחלק הרוחני שבו יהיה העיקר, כדי שיהיה ראוי למעלה הנשגבה שבה ברא אותו ה'.

מאושרמתוך השיעור
אבל כשזוכים ומשרים שכינה בבית – יו"ד באיש וה"א באישה – אז שורים ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות.
ראה סעיף 9

סימוכין: שמות · אדם הראשון · בעלי חיים · שלום בית · הכרת הטוב

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה